|
חזקת החפות- מציאות או דמיוןלאחרונה התפרסמו נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לפיהם אחוז ההרשעה במשפטים פלילים במדינת ישראל עומד על הנתון חסר התקדים של 99.8% נכון לשנת 2003 . משמעות הדבר הינה כי מתוך 1000 אנשים הבאים בשערי היכל הצדק, רק 2 יזכו לכבוד השמור לאלו הזכאים בדין. הנתון דלעיל הינו המשך ישיר של מגמת עליה בדבר אחוזי ההרשעה, כך שבשנת 2002 עמדה עובדה סטטיסטית מדהימה זו על 97.8%, אם הדבר מנחם אתכם משהו. האמת היא שנתונים שכאלו לא אמורים לרצות אף אזרח שומר חוק ושוויון במדינת ישראל , אלא להדאיג אותו עד מאוד. המדובר הוא על אחוז הרשעה חסר כל פרופורציה, שיש בו בכדי להדיר שינה מעיניינו. נכון, כולנו שואפים לחיות במדינת חוק וסדר שאנרכיה אינה מנת חלקה, אולם עדיין חזקת החפות מלמדת כי כל אדם הינו חף מפשע כל עוד לא הורשע בדין, ברם, הינה כיצד חזקה כזו יכולה להתיישב עם אחוזי הרשעה מקסימלים שכאלו. באי כוחה של התביעה הכללית, על שורותיה הנרחבות, יטענו להגנתם כי את אחוזי ההרשעה הגבוהים יש לבחון לאורם של נתונים משפטיים נוספים. ראשית, טול לדוגמא את אחוז התיקים האדיר של תיקים שנגנזים בעילות שונות, כך שמלכתחילה התיקים הבאים בפני בית המשפט הם בעלי דיות ראיתיית כזו שבכוחה להוליך את בית המשפט להרשעה בטוחה, בהעדר ספק סביר. זאת ועוד, אחוז ההרשעה המרתיע טומן בחובו גם את כל כתבי האישום המסתיימים בעסקאות טיעון, והרי ברי לכל כי זהו אחוז הארי מכל התיקים המצויים בבית המשפט, ועל כן מאחר והחלק האינטגרלי מעיסקת הטיעון היא הודיית הנאשם בכתב האישום, אין אנו יכולים לכלול תיקים כגון דא בסטטיסטיקה, אלא לדור רק אחרי התיקים בהם התנהל שלב ההוכחות. לנימוקי קטגוריה בכובע הסניגור אלו ישנה יותר מתשובה הולמת. יש לדחות על הסף את הטיעון בדבר כמות התיקים שנגנזים טרם הגשת כתב אישום, מאחר ואין הדבר יכול להוות אומדן ראוי לבחינת קיומו של זיכוי או הרשעה בבוא היום בבית המשפט. לעניין עסקאות הטיעון, הרי שגם במידה וננטרל נותן "מסיט" זה מסטטיסטיקת אחוז ההרשעות ונבדוק אם אחוז ההרשעות רק בתיקים בהם מתנהל שלב ההוכחות , עדיין נגיע לאחוז הרשעה גבוה הקרוב ל- 93% . רק לשם השוואה במדינת ניו יורק שבארצות הברית, אחוז ההרשעה נע סביב 50% , הווה כי הסיכוי של נאשם זכאי או מורשע בבית המשפט, מבחינת סטטיסטית, שווה לחלוטין. למשוואה זו יש יותר מהסבר הגיוני אחד, לא רק שבארה"ב פועלת שיטת המושבעים, ולא שופט מקצועי כנהוג במדינת ישראל, הרי שגם דיני הראיות שונים בתכלית , וחלים בה כללים ראייתים שונים, למשל כלל ראייתי המכונה "פירות העץ המורעל" , כלל הפוסל באופן קטגורי וגורף ראיות שהושגו בצורה פסולה. כלל זה חל באופן מצומצם עד מאוד במקומותינו. לדוגמא , באם בארה"ב שוטר מגיע עם צו חיפוש לתוך בית פרטי, כאשר מטרתו הינה חיפוש ראיות בחשדות לתכנון רצח, ובמקום זאת, אותו שוטר מוצא 10 קילו הרואין חבויים בתוך שקים. הרי שלא יהיה ניתן לעשות בבית המשפט שימוש בשקי הסם שנתפסו כראיה נגד החשוד הרלבנטי. לסיכום, באיזו אספקלריה שלא נבחן זאת, אחוז ההרשעה בישראל, הוא מהגבוהים בעולם המערבי, פרמטר זה מעלה תהיה ודאגה בדבר חוזקה של חזקת החפות בבוא היום עת אדם עומד לדין פלילי. על בתי המשפט לשנן השכם ועקב, במיוחד היום, לאחר תקומתה של המהפכה החוקתית, כך שכל ההליך הפלילי נבחן דרך המנסרה החוקתית, ובדומה גם זכותו של הנאשם להליך הוגן עלתה מדרגה תחת אותה מטריה חוקתית, אלמנטים אלו צריכים להוות אבן בוחן בעלי משקל נכבד, עובר להחלטת התביעה הכללית להעמיד לדין, ולפסיקת שופט להרשיע בדין. |
|||