|
מלכודת הדבש של מזוזאדם מן היישוב, נראה כי תיק נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, הינו רב תהפוכות, בו מתרחשים מידי יום תקדימים משפטיים. למעשה המציאות המשפטית הפוכה לחלוטין, כל אדם הבא בשערי בית המשפט , או עורך דין, הבקיא ברזי המשפט הפלילי, יודע כי ההבדל היחיד והמשמעותי בעניין הוא סדר הגדול של התיק, הווה אומר, מבחינה תקשורתית בלבד. חזרתו של קצב מעסקת הטיעון שנחתמה באמצעות פרקליטיו המלומדים לפני חודשיים רבים, אינה שונה, ואף שכיחה אצל נאשמים רבים ואחרים בבתי המשפט בישראל, בנסיבות דומות. לכל נאשם המסכים להגיע לעסקת טיעון, יש מעין "נקודת שבירה" בניהול ההליך הפלילי נגדו. למרות הדמוניזציה כנגדו, ואף כי הוא סבור שבכוחו לצאת זכאי, ולו בנוגע לחלק מהאשמות, הפיתוי של הסיכון מול הסיכוי מוביל לנתון הסטטיסטי לפיו למעלה מ- 80% מהנאשמים בישראל חותמים על עסקאות טיעון. הדבר אינו מפתיע לאור שיעור ההרשעות יוצא הדופן העומד על 99.8% בבתי המשפט. אף שכפי שלנקודת השבירה יש קו ירידה במתח בו מצוי הנאשם, והשלמה עם גורלו, ישנו גם קו עליה, אם לעסקת הטיעון לוקח זמן רב לצאת לפועל. הדבר מקבל משנה תוקף אם התיק הוא תקשורתי, והנאשם, אשר דבק ומאמין בחפותו, קורא בעיתונים חדשות לבקרים ידיעות וכותרות שאינן מחמיאות, ולו בלשון המעטה. כל אלו ועוד גורמות לנאשם להפוך בדעתו, ולחזור בו מעסקת הטיעון, גם במקרים בהן סוגיית הקלון אינה עומדת על הפרק, על כל הנגזרות הכלכליות עבור אישי ציבור . אכן, רוב הנאשמים אינם חוזרים בהם מעסקאות טיעון עליהם חתמו, אך יחד עם זאת, אין המדובר במקרה נדיר. כנגד מהלך זה של קצב, עומדת פרקליטות המדינה, והיועץ המשפטי לממשלה, עו"ד מני מזוז בראשה, בפני שוקת שבורה בפרשה זו ומדוע. כתב האישום במסגרת עסקת הטיעון, המקל לדבריהם, לא יוכל עוד לעמוד לאור חזרתו של קצב מעסקת הטיעון, והדבר גם מובן משפטית ועובדתית כאחד. טיוטת כתב האישום המקורי, זה שכלל סעיפי אינוס בכוח, יתקשה לעמוד במבחן בית המשפט שהרי במשך חודשים ארוכים עמד עו"ד שי ניצן מפרקליטות המדינה, תחת מתקפות חוזרות ונשנות בבג"צ, מצד העותרים, ובנוסף ספג הערות רבות מצד הרכב השופטים הנכבד, בניסיונו לשכנע את בית המשפט העליון לכבד את עסקת הטיעון, וכי אין ראיות להרשעה מעל לכל ספק סביר בסעיפי האישום החמורים. הפתרון לעניות דעתי, כתב אישום חדש שחומרתו נעה בין כתב האישום של עסקת הטיעון, לבין טיוטת כתב האישום המקורי. אך גם בפתרון משפטי זה אין בכדי לחלץ את היועץ מזוז ממלכודת הדבש שנכרתה בדרכו. שהרי אם יורשע קצב באותן עבירות חמורות מטיוטת כתב האישום, ולו בחלקן, יאמרו המקטרגים, כי מזל הוא שקצב בעצמו החליט לפוצץ את עסקת הטיעון, כך שהצדק יצא לאור, ופסיקת בית המשפט מוכיחה כי שיקול הדעת של מזוז היה מוטעה. מנגד זיכוי בכל אחד מהעבירות החמורות אשר ייחסו בשנית לקצב, יצביע שוב על טעות בשיקול הדעת של מזוז בהחלטתו הן הראשונה, והן האחרונה בהעמדה לדין של קצב שצדק בטענתו לרדיפה. זיכוי או הרשעה, בתביעה הכללית יתקשו לצאת טוב מבחינה מקצועית, ולא פחות חשוב, תדמיתית, מפרשת קצב. |
|||