עדות מוקדמת מדי - על פרשת אולמרט טלנסקי

---

זירת המשפט הפלילי המתקיימת באולמות בית המשפט ברחבי הארץ בכל יום, הינה מורכבת מנדבכים רבים היוצרים בסופו של יום את הכרעת הדין, ובמידת הצורך גם את גזר הדין. מלומדים רבים, נהגו לכנותה לא פעם כזירת מלחמה לכל דבר, כאשר המלחמה מלחמת הצדק היא. דומה כי האספקט ממנו ניתן לשאוב את האנלוגיה המרכזית בין זירת המשפט הפלילי למלחמה, כפי שהיא מוכרת לאדם מן הישוב, תהא חוסר השוויון הקיים תמיד בין שני הצדדים המתנצחים, בין חזק יותר, לחלש פחות.

בניגוד לדעה הרווחת, על אוזלת ידה של המשטרה והפרקליטות, בתיק כזה או אחר, הרי שמדובר הוא על גופי רבי עוצמה, כח והשפעה, הן בית כתלי בית המשפט, ומחוצה לו. המשטרה, האמונה על החקירה, מחזיקה את טובי המומחים הפורנזים (משפטיים) בישראל, אם מדובר על טביעות אצבע, DNA , נשק, סימנים ומסמכים, וכיוצא בזאת. באופן מקביל בפרקליטויות הפליליות ברחבי הארץ משרתים עורכי דין אשר מומחים בדין הפלילי. מול שני גופים אלו, ברוב המקרים עומדים הנאשם וסניגורו בלבד, אשר מנהלים את מלחמת החפות על שמו, כבודו וחירותו של הנאשם.

כידוע את הראיות המפלילות לכאורה, אוספת היחידה המשטרתית החוקרת, ולאחר ביקורת של הפרקליטות עוברים חומר החקירה, והרשימה המציינת כל פריט ופריט שנאספו, לידי ההגנה. זהו הבסיס לאשמה ולחפות בבית המשפט, ללא קבלת כל חומר החקירה, אין ביכולת הסניגור למצות את זכותו של הנאשם להליך הוגן בבית המשפט. באם סבור הסניגור כי ישנו חומר נוסף אשר לא הומצא עבורו, זכותו לדרוש זאת מן התביעה, ולאחר מכן גם מבית המשפט, כל זאת לפי סעיף 74 לחוק סדר ה דין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982(להלן- החוק) .

בהקשר לרלבנטיות של החומר אותו דורש הסניגור מן התביעה, אותו הוא רואה כחלק אינטגרלי מחומר החקירה, הרי שכבר נפסק בבית המשפט העליון כי " אין חקר לתבונת סניגור מוכשר, ואין לנחש כיצד היה מנצל את החומר הנמצא בפניו". הכלל המשפטי, והחובה המשפטית המוטלת על כל סניגור באשר הוא, הינה להשיב לאשמה רק לאחר שכל חומר החקירה מצוי בידו.

למול כל אלו, מצויה הפרש המסתעפת של ראש הממשלה אהוד אולמרט, ועד התביעה מוריס טלנסקי. ההד התקשורתי לה זוכה הפרשה עצום, וכל יום מגוללת המדיה הכתובה והאלקטרונית, את סיפורי הראיות הקימות בתיק. לא זו אף זו, אלא שבמקרה דנן אף החליטה התביעה הכללית לעשות שימוש בחריג המצוי בסעיף 117 לחוק לפיו קיימת אפשרות משפטית לחרוג מסדרי הדין המקובלים, ולפנות לבית המשפט לגביית עדות מוקדמת של עד, אשר עדותו חשובה לבירור האשמה, וכן ישנו יסוד סביר להניח כי לא ניתן יהא לגבותה במהלך המשפט, או אם מצא בית המשפט שיש חשש שאמצעי לחץ, איום, הפחדה, כוח , טובת הנאה יניאו את העד מלמסור עדות אמת. עד היום בדרך כלל עשתה התביעה שימוש בסעיף זה בתיקים של סחר בנשים לשם עיסוק בזנות, כך שביקשה להעיד את קורבנות הסחר, טרם גירושם מהארץ, וכדי לנטרל את פחדן מסוחרי הנשים שנאשמו בקנייתן.

בכל הכבוד הראוי, מלבד ההד התקשורתי האדיר המלווה את הפרשה הזו, לא נראה כי אף אחד מהחריגים בהם עוסק הסעיף דלעיל, מתקיים במקרה זה. נהפך הוא, עדותו המוקדמת של טלנסקי, הנגבית במספר ישיבות עם הפרשי זמן, כאשר תוך כדי המשטרה ממשיכה לחקור את התיק, פוגעת בצורה אנושה בהגנתו של ראש הממשלה, אהוד אולמרט. כמו כן, כפי שעולה מהדיווחים בכלי התקשורת כי התביעה הכללית מסרבת למסור את מלוא חומר החקירה שנאסף מידי יום לידי סניגוריו של ראש הממשלה, לא מאפשרת להכין את הגנתו באופן המיטבי, כך שיזכה לקבל את יומו בבית המשפט.

העובדה הפשוטה שהתיק ממשיך להיחקר, תוך מתן עדותו של טלנסקי, בעוד האחרון מצוי בעיצומה של עדות מוקדמת יוצרת אי סדר משפטי, אשר תביא לכך שתיק עב כרס וחשיבות, אשר ממילא דרוש לו זמן שיפוטי רב ויקר, יתנהל בצורה ארוכה ומסורבלת עוד יותר, כך שהסבירות כי טלנסקי ידרש לדוכן העדים עוד פעמים רבות, במיוחד לאחד הגשת כתב אישום, אם יוגש, הינה יותר מגבוהה. גם בצד התביעה הכללית המשוואה אשר תיווצר תהיה בבחינת תפסת מרובה לא תפסת, שהרי חקירות נגדיות רבות של טלנסקי על דוכן העדים, על מספר רב של נקודות זהות, קרובות ומשיקות, יכולה להוביל למספר רב של גירסאות וסתירות בינהן, דבר אשר יכרסם הן באמינותו, והן במהימנותו.



עו"ד עודד מורנו