פערי כוחות מובנים בהליך המשפט הפלילי

הגשת כתב אישום כנגד אדם הופכת את עולמו מן הקצה אל הקצה. בניגוד גמור לדעה הרווחת בציבור כי רוב כתבי האישום במדינת ישראל מוגשים בעבירות כגון חבלות חמורות, אינוס ורצח- שהרי אלו המקרים המדווחים בתקשרות באופן תדיר, המציאות המשפטית בנושא שונה בתכלית. בתי משפט השלום ברחבי מדינת ישראל העוסקים בעבירת שדינן עד שבע שנות מאסר, עמוסים יותר מבתי המשפט המחוזים וזאת מבחינת כמות התיקים שמרביתם עוסקים בעבירות אלימות סמים ומרמה שאינן ברף העליון של חומרת העבירה.

את אותו כתב אישום מגבה מערכת משומנת וחזקה בדמות מדינת ישראל על זרועות אכיפת החוק השונות המשמשות אותה. החל בחקירה המשטרתית, אשר לא פעם יוצרת חקירה קונספטואלית, ודרך גוף התביעה הרלבנטי (יחידת התביעות המשטרתית או הפרקליטות) המעמיד לדין בבית המשפט. המשטרה היא שמחליטה את מי לחקור באזהרה (בתיקים מורכבים בהוראת הפרקליטות), איזה ראיות לאסוף ולא פחות חשוב איזה מארג ראיות לא לאסוף, איזה שאלות לשאול או לא לשאול בחקירה. אם התיק מצריך מומחים לזיהוי פלילי על ענפיו השונים, טביעות אצבע, נשק, D.N.A , סימנים וחומרים , ברשות המשטרה מצויים טובי המומחים בארץ. שוב, בניגוד לסברה המקובלת, במידה והמדינה מחליטה לעמוד על "הרגליים האחוריות" בעניינו של תיק מסוים, הרי שכמות המשאבים המוקצת עבורו תהיה בלתי מוגבלת ולעיתים גם חסרת כל פרופורציה ביחס להיקפו וחומרת העבירה הנחדשת בו.

למול כל אלו, עומדים הנאשם וסניגורו כאשר לסניגור תפקיד חשוב מאין כמוהו והוא לשמור על זכותו של הנאשם להליך הוגן. הדרך לכך עוברת בבחינה מדוקדקת של כל חומר הראיות בתיק והעלאת טענות עובדתיות ומשפטיות תוך שימוש בכל ארסנל הכלים המצוי ברשותו בשלושה חלקים המרכיבים את השלם במשפט הפלילי: דיני העונשין, דיני הראיות וסדר הדין הפלילי.

בחירת סניגור לייצוג במשפט פלילי הינה ההחלטה החשובה ביותר שמבצע הנאשם בחייו שלאחר ההחלטה בדבר העמדתו לדין פלילי. הסניגור הוא שומר הסף של זכויות הנאשם בבית המשפט ולוחם חירותו. גם בתיקים בהם סבורים נאשמים כי מאחר והם מסרו "הודאה" באשמה בתחנת המשטרה ועל כן אין כל חשיבות לבחירת הסניגור שייצגם- טעות בידם מאחר ולא פעם גם בתיקים אלו ניתן לתור את המוץ מן התבן, להצביע על פעולות חקירה שבוצעו תוך פגיעה אינהרנטית בזכויות יסוד של הנאשם או הליכי העמדה לדין שבוצעו בחוסר סמכות ובכך להוביל לזיכוי המיוחל.

ההתפחויות בעולם המשפט אינן מהירות כגון בתחום הטכנולגיה והמציאות התמידית כי הן פרושות על פני שנים רבות ונבנות באופן יסודי ושיטתי. בעוד שבשנים עברו, מקום המדינה ועד לאמצע שנות התשעים של המאה העשרים, לא היו בידי הסניגור כלים רבים למאבק המשפטי בפגיעות מערכת אכיפת החוק בזכויות הנאשם, הרי שהיום לאור קבלת הטענה להגנה מן הצדק (עוד קודם לכן בפסיקת בית המשפט העליון במשפט הבנקאים) בספר החוקים ובמקביל פסיקת בית המשפט העליון בפרשת יששכרוב בנוגע לסמכות בתי המשפט לפסילת ראיות שיפוטית, יש בידי הסניגור כלים משפטים חשובים מאין כמוהם במערכה המשפטית למול התביעה הכללית. הן בנושא ההגנה מן הצדק והן בתחום ישום הלכת יששכרוב יש עדיין מקום נרחב לפירוש ויישום הנכון של טענות אלו בבתי המשפט בישראל.

קיומם של פערי כוחות מובנים מציב את הנאשם וסניגורו בעמדת פתיחה נחותה מזו של התביעה הכללית אך יחד עם זאת שומרת לא פעם בידם את גורם ההפתעה ושימוש בראיות ועובדות אותם מוסר הנאשם לסניגורו כנתונים שלא היו בפני התביעה ערב החלטתה על הגשת כתב האישום.

שימוש נכון ותבונתי של הסניגור בכל הכלים המשפטים העומדים לרשותו ושילובם במאגר הנתונים הנמסר לו מפי לקוחו- הנאשם, יכול להביא לתוצאה הרצויה אם בדרך של זיכוי מלא, ביטול כתב אישום, אי הרשעה, או תיקון כתב האישום לנוסח מעודן יותר של פרק העובדות ועבירות קלות בצד הוראות החיקוק שבכוחן להביא לעיתים את הצדדים לעיסקת טיעון מוסכמת גם בצד רמת הענישה.


למעשה ניתן לומר כי על הסניגור לדעת להפוך את החסרון שבפערי הכוחות- ליתרון משפטי וזאת בכל האמצעים החוקים העומדים לרשותו.